חלומות מתגשמים

חלומות מתגשמים 
לא פעם אני עומד ותוהה ביני לבין עצמי מדוע אינני בוחר מעולם להתגורר בעפולה, שהרי אין בפי ולו גם מילה רעה אחת להגיד על עפולה. יתירה מזאת, ככל שאני מפשפש בזיכרוני ומנסה לאסוף נקודות שליליות בהקשר של עיר זו אינני מצליח לגרד ולו גם אחת. בעצם, ככל שאני מעניק לעניין יותר מחשבה כך ברור ונהיר לי יותר שלברנש שוחר שקט ושלווה כמוני אין עיר מתאימה יותר מאשר עפולה: היא ככל הנראה שקטה ושלווה באמת ובתמים, איש אינו שומע עליה או דורש בשלומה, ואם לא האוטובוס שחוצה אותה בדרכו צפונה סביר להניח שאינני יודע כלל על קיומה. ובעניין זה יש להוסיף שעם שינויי המסלולים ומערכת הכבישים גם האוטובוסים הפסיקו לפקוד אותה כבעבר.

ומכאן, הרי לך עיר מן המניין, נחבאת אל הכלים, שפשוט הולמת את כל מאוויי נפשי. ההכרה ביתרונותיה הרבים של עפולה מלבד דוכני הפלאפל וחנויות קליית הגרעינים שמול התחנה המרכזית – מובילה אותי מהר מאד לשאלה ולתהייה, מה בעצם לכל הרוחות והשדים גורם לי לגור בעיר כל כך תוססת וקופצנית כמו נתניה. ומאחר ואינני מצליח למצוא אפילו טיעון הגון אחד לא נותרת בידי הברירה אלא לכרוך את המעשה הפזיז בחלומותיה של אשת חיקי הנצחית. ומסתבר, שכשחתיכה נחושה וחדת חזון כמו זו שלי חולמת לה על בית קטן עם רעפים אדומים, תריסים ירוקים, גינה סביב ומרחבים פתוחים, זהו חלום בעל סיכויי זכייה והתגשמות גבוהים מאד=מאד ואין טעם להניח כנגדו שום הימור שכן זהו כסף אבוד מראש.

וכך, בטרם אני מספיק להעלות גירה ולהתארגן על טיעון אנטי חלומי אחד טוב או להיזכר בעפולה ובמעלותיה, אנו מוצאים את עצמנו רוכשים בית פרטי מהסוג שבאמת מופיע רק בחלומות, והוא אכן עונה על כל התיאורים והדרישות כולל תוספות. כלומר, בנוסף לתריסים הירוקים, לרעפים האדומים ולגינה הקטנה, מצליח בית זה לפתוח צעד, להקדים את כל הבתים האחרים ולקבוע את מושבו בקצה העיר ממש בשכנות צמודה=צמודה לאלפי דונמים של גידולי תפוחי אדמה. אלה האחרונים הינם שכנים אמיתיים לטעמי שכן הם מקפידים לשמור על השקט החשוב כל כך לי ולעצבי הרופפים. כל אלה נחשבים בעיני ליתרונות של ממש.

אולם עירנו התזזיתית אינה מתפרסמת בזכותם אלא נחרטת בתודעה דווקא בזכות היד החופשית על הדק ה'משכנע' של כמה וכמה מתושביה שנוהגים להטיח להנאתם זה בזה מנות מכובדות ביותר של כדורי עופרת ואגב כך, ללא שום כוונה רעה חלילה, לגרום למיחושים מסויימים בליבם של אזרחים תמימים שנקלעים למסיבה שלא מרצונם.

מעת לעת זוכים האורחים הבלתי קרואים לפגוש במנת עופרת טועה המותירה אותם מרוחים יפה=יפה על המדרכה. אירוע מעין זה מאלץ את "הכחולים" להתערב ולנסות להשליט סדר ואת מומחי הרפואה לנסות ולאושש את הנפגעים ובעצם המסיבה כולה מתחממת ויוצאת מכלל שליטה, למרות שאגב כך היא זוכה לתוספת תאורת מסיבות 'ירח מלא' המנצנצות בשלל צבעי אדום כחול וכתום.

למעשה, העניין כרוך לא רק בהטרדת כחולי המדים מעיסוקיהם החשובים, אלא גם בבזבוז תחמושת משווע בעיקר משום שהפגיעה באורח בלתי קרוא חוסמת את דרכו של כדור המתכת הלוהט מלהגיע ליעדו ובעצם מקפחת מניה וביה את הנאת המוזמנים האמיתיים לאותה חגיגה. כדורי עופרת חמים האלה מתגלים כנבזיים באמת ובתמים, מאחר ומטרתם העיקרית היא לנהל דו-שיח מהיר עם מאן דהוא ולשכנע אותו לעבור לעולם שכולו טוב, או לפחות להתנדף מהשטח באופן עצמאי – כל עוד הוא יכול.

אותם מארגני מסיבה שאינם זוכים לחיכוך צמוד עם מנת העופרת אלא רק בשריקת המטחים ליד גופם, טוענים לקיפוח משווע וחוסר הגינות מוחלט, וכדי למנוע פגיעה בכבודם העצמי הם מקפידים להביע את התרעומת במטח תשובה משלהם. וכך, הופכת עירנו, מעיר שלווה  למקום שיש להדיר ממנו נוכחות או לכל הפחות להמעיט עד למינימום את ההופעות בפומבי.

מאחר ומטבעי אינני חובב מסיבות רעשניות, על אחת כמה וכמה בכאלה שהתפאורה בהן כוללת גם את יורקי העופרת למרחקים ארוכים, אני מוצא את עצמי מתפלל מעת לעת למעבר למקום אחר, עפולה אולי, אם כי אינני רואה כיצד עפולה מסייעת למילוי כיסי המדולדלים מאד=מאד במיוחד לאחר מימוש חלום הבית הקטן כאן בנתניה.

והנה, ערב אביבי אחד, בעודי נעוץ עמוק=עמוק בכורסת הגינה החביבה עלי, עסוק כולי בחוסר מעש שקט, מהנה ומרגיע, מי נכנס ומפסיע בשביל שחוצה את הגינה הפירחונית אם לא שכן יקר וחביב, שמעון "חמישים אחוזים", תוך שהוא מפזם אלי ואל זוגתי שתחייה ברכת שלום רחבה ובאותה נשימה מצהיר שכוס תה 'מנוענעת' מתאימה בהחלט למצב רוחו המרומם ממילא.

ובכן, אנו שמחים תמיד לקבל את פניו של "חמישים אחוזים", שכן ישיבה בחברתו מבטיחה לסובבים ערב שכולו בדיות, סיפורי מעשיות וגוזמאות בזכותן מעניקים לו חבריו ומכריו את הכינוי "חמישים אחוזים". למעשה ניתנת כאן לשמעון דנן הנחה משמעותית ביותר, שהרי אם יש אמת רק בעשרה אחוזים מסיפוריו, זהו סימן בדוק לכך שהבחור אינו חש כלל ועיקר בקו הבריאות וללא כל ספק כתוצאה מכך הוא אינו מסוגל לשקר לכל אורך מאת האחוזים שעומדים לרשותו.

"חמישים אחוזים" מרבה להסתובב באיזור השוק העירוני, שם הוא עוסק במסחר ירקות ופירות. הוא קונה את מרכולתו במחיר עושק מידי חקלאים תמימים ומוכר אותה במחיר מופקע לאזרחים תמימים עוד יותר הנסחפים הישר אל דוכן הממכר שבבעלותו כשהם נישאים על גלי גוזמאותיו הקולניות בדבר איכות הסחורה למול מחירה האטרקטיבי.

סוג זה של מסחר – קונה בזול מוכר ביוקר – מותיר בכיסו של שמעון דנן חבילה נאה של שטרות מזומנים. חבילה זו הולכת וטופחת ואף מתחילה לבלוט מכיסיו באופן מדאיג שעלול להזמין אורחים בלתי קרואים. מכאן ש"חמישים אחוזים" דנן מקפיד שלא להיפרד מאותה חבילת מרשרשים ולו גם לרגע אחד בעיקר בגלל הפחד שהוא אינו זוכה לראות אותה שוב לעולם ועד. חשש זה גובר והולך בעיקר בגלל שותפיו הסמויים שאורבים לכל שטר או מטבע שנותרים ללא השגחה.

את רשימת השותפים הללו פותחים מוסדות מכובדים כמו בנקים המקפידים לרשום ביומניהם כל תנועת מזומנים, וכתוצאה מכך, אולי גם לדרוש חזרה את המגיע להם בגין הלוואה כזו או אחרת הניתנת לשמעון קשישא בזמנים בהם כיסיו אינם נפוחים כלל. מיד לאחריהם, מתייצבים זאבי המס שנוהגים לבדוק את אמיתות החשבונות שמנהלים אזרחים הגונים ושומרי חוק כמו שמעון "חמישים אחוזים".

בתמורה לטירחה המושקעת בבדיקת חשבונות אלה דורשים לעצמם זאבי המס נגיסה של ממש מיתרות הזכות ואף גובים עמלה שיכולה לשלוח את בעל הממון מהר=מהר אל חדר המיון הקרוב כשפיו מלא תלונות וטרוניות בדבר מיחושים עזים באיזור החזה. את סופה של אותה רשימת נוגסים חותמים החקלאים התמימים הממתינים כבר זמן רב לעלות בגורל ולזכות בנתח המובטח להם בעבור הסחורה שהם משגרים לבלי שוב לכיוון דוכנו של שמעון "חמישים אחוזים".

אי לכך אני מתפלא פליאה גדולה כאשר שמעון דנן מופיע ומתייצב בחצר ביתי לבדו ללא אפילו אחד מכל אותם נושים וזאבים תאבי ממון שנשרכים אחריו דרך קבע מתוך תקווה להניח יד על החבילה היושבת עמוק עמוק בכיסי מכנסיו. "האללו, האללו, האללו," מפזם שמעון לכל אורך "חמישים האחוזים" המגיעים יחד איתו, כולו חיוכים ומצב רוח עליז במיוחד המבטיח סיפורים עסיסיים לרוב וערב שנכנס עמוק עמוק אל תוך הלילה .

"זהו ערב חגיגי במיוחד ומאחר ובשורות ונצורות בפי אני מצפה משניכם," כך הוא מצהיר, "להיות קשובים ודרוכים שכן, הערב, עולמכם הופך למחוייך ועשיר. אבל," מצהיר הברנש, "קודם כל תה עם נענע". "ובכן, "חמישים אחוזים"" אני מצהיר בסקרנות חצויה, "אלה הן חדשות נפלאות ללא צל של ספק, כי אין לך דבר שיכול לרומם בשעה זו את מצב רוחי יותר מאשר בשורות טובות ומעל הכל כאלה שאמנם מביאות לי ולאשת חיקי עושר רב ואף מצליחות להעלות על לקקני חיוך הגון".

"כפי שאתם יודעים", פוצח שמעון ומסביר, "אינני מרבה לדבר על עניינים כספיים ובפרט לא על ענייני שלי. היחידים שאני משתף באוצרותי וצרותי הם אתם מאחר ואני יודע אל נכון שפתח הבליעה שלכם חתום ונצור. אתם למשל", ממשיך שמעון דנן בנאומו, "היחידים שיודעים על אותה ערימה נכבדת של מזומנים שאני מארגן לעצמי ביגיע כפיים וביושר".

"כך, בכל אופן", ממשיך שכננו היקר לאחר הפסקה קצרה למשיכת  תה קולנית , "אני משוכנע עד שמתברר לי שמאן דהוא טורח ועושה את כל הדרך למשרדי כפתורי המס ואף נעמד בפניהם ופוצח ללא היסוס במזמורים, שירים, מנגינות ופזמונים בעלי תוכן ולחן שהם כל כך אוהבים לשמוע. לכן, עלי למהר ולהוציא את ה'חבילה' למקום מיבטחים רחוק=רחוק מידם הארוכה. ואין לכם מקום נכון וטוב יותר להשקיע מזומנים ואף לגרוף בגין אותה השקעה רווחים נאים מאשר ניו-יורק". מצהיר וחותם האיש בלגימה נוספת.

למעט כפתורי המס שבודאי עומדים כבר עכשיו בפתח אולם הנוסעים היוצאים כדי להספיק ולנהל איתי שיחה אישית בעניין זה ואולי גם אחר, רק דבר אחד עומד ביני לבין אותה נסיעה למקום רחוק ובטוח," ממשיך שמעון לפרוס את תוכניתו הכלכלית, "אינני יודע מילה וחצי מילה בשפה האנגלית, וזה המקום בו אתם שכני היקרים נכנסים לתמונה. בדעתי לפתוח מרכול בשכונה שקטה ולבבית הקרויה בפי כל תושבי ניו-יורק "קווינס" ואני צריך מישהו שידע לדבר עם הספקים השונים ואולי גם להחליף מילה עם הלקוחות כדי שירגישו אצלנו במרכול כמו בבית. זאת ועוד, מבדיקות שאני עורך כבר זמן רב מתברר לי שללא כל מאמץ ניתן לקלף באותו מרכול רווח של שישים 'גדולים' בכל שבוע, ואני מוכן לחלוק את הרווחים בינינו שווה בשווה, ובמילים פשוטות כשלושים אלפיות טבין וטקילין בכל שבוע לכל אחד מהצדדים. אולם קודם, כדי לאשש את השמועות בדבר אותו נחיל מזומנים אני צריך שתאסוף את עצמך לכיוון רובע קווינס ואף תתייצב במרכול המוצע לי. תרחרח, תביט ימין ושמאל, ספור את כמות הבאים והיוצאים, ראה את הקופה מתנפחת וחזור הנה עם חיוך גדול".

"מה אתה אומר, שכן?" חותם "חמישים אחוזים" את משנתו תוך הגשת כוסו בתנועת בקשה למילוי חוזר. "ובכן "חמישים אחוז" אני מצהיר, "הצעתך מפתה עד מאד והאמון שאתה רוחש לנו מחמיא באמת ובתמים. אמנם המספרים שאתה מצהיר עליהם כעת נשמעים לי מעט חלומיים, אולם גם אם אני נוטה לפסימיות מסויימת עדיין המספרים נראים לי ככאלה שיכולים לסדר לברנש תמים וישר הליכות את החיים".

ביני לבין עצמי וכנראה שגם אשת חיקי הנצחית בינה לבין עצמה – עורכים בדיוק את אותו חשבון ומוצאים שאם אנחנו מפחיתים מסיפורו של שמעון קשישא את כל תשעים אחוזי הבדות וההגזמה יוצא שכרנו בעבור שירותי תרגום לספקים ונחמדות ללקוחות בין עשרה לחמישה-עשר גדולים שמדלגים לכיסנו בכל חודש.

"ובכן "חמישים"," אני מוסיף ללהג, "אני שמח באמת ובתמים לעלות על המטוס כדי לראות את אותו מרכול הממוקם לו ברובע ה"קווינס" ואף לבדוק את האמת בדבר נהר הירקרקים שזורם וממתין רק לנו, אולם אין בכיסי כעת את הסכום הנדרש לאותה קפיצה ועל כן אני נאלץ לוותר על הצעתך הנדיבה." "שמע שכן," מכריז "חמישים אחוזים", "מאחר ויש לי כאן כמה עניינים שדורשים טיפול צמוד והדוק, הנה אני משלשל לידיך אלפיים ירקרקים. טוס לניו-יורק, לך ובדוק את אותה שכונה שקטה וחביבה שכולם מדברים עליה רק טובות ובמיוחד את המרכול שבפינת הרחוב ה-76 ושדרות קווינס. זו הכתובת. אני יודע שתמצא את המרכול הזה ולא אחר, והריני סומך עליך בכל מאת האחוזים שאתה חוזר אלינו עם בשורות טובות עוד יותר מאלה שאני מצליח לדוג בעיקר בדבר הנתונים הכספיים והרווחים העתידיים."

שליפת שני גדולים מכיסו של שמעון ללא הפעלת לחצים כבדים עד אכזריים נחשבת בעירנו לנס המתרחש רק אחת לאלפיית שנים כדוגמת נס חנוכה או נס יציאת מצרים כולל חציית ים סוף. כך או אחרת, הקילוף של שני הגדולים ששמעון "חמישים אחוזים" עושה לעצמו משמחת אותי מאד=מאד מאחר והיא מעידה על רצינות כוונותיו של הברנש, ולא פחות חשוב, מרחיקה אותי לזמן מה מאזורי הטחת העופרת הנהוגים כאן בעירנו התוססת.* * *
שמונה נתיבים, ארבעה לכל כיוון, הופכים את שדרות קווינס, הלא הן הרחוב הראשי של אותה שכונה הנקראת בפי כל 'קווינס', לעורק תנועה סואן וצפוף לכל הדעות. המדרכות הומות בברנשים וחתיכות הטרודים בעניין כזה או אחר, המסחר על ענפיו וגווניו השונים מתנהל בקדחתנות, אפילו גושי הבניינים הגבוהים ובעלי הגוון הכהה מפיח נמתחים זקופים לאורך השדרה ומוסיפים בגודלם עוצמה ואווירה יציבה לתכונת המסחר העירני. גם עין חובבנית כשלי מצליחה להבחין מניה-וביי שעסקים מתנהלים כאן מצויין ואולי אפילו יותר מכך. למפגש שדרות קווינס והרחוב ה-76 יש מטבע הדברים ארבע פינות ובכל אחת מהן ממוקם לו מרכול דומה כשתי טיפות ויסקי אירי לזה שממוקם מולו.

כל הארבעה הומים תנועה, לקוחות וכסף מזומן שעובר מיד ליד בקצב מסחרר. מראות מלבבים אלה אינם מותירים לי אפשרות אחרת מלבד להודות ואולי אף לכעוס על עצמי (ובאותה הזדמנות גם על אשת חיקי הנצחית) על שום הפקפוק שאנחנו מטילים בעניין דיווחיו של שמעון "חמישים אחוזים" המתבררים הפעם כנכונים בכל מאת האחוזים בכל הקשור לתזרים המזומנים.

ואם לא די בכך, הרי שמאחורי גושי הבניינים האפורים נטועים להם בשקט ובהיחבא רחובות צרים המסתירים בינות לעצים הירוקים בתים קטנים ונחמדים עם תריסים ירוקים וגגות רעפים אדומים וגם גינה נחמדה סביב, פשוט התגשמות החלומות הורודים. מכל ארבע הקרנות בהם נפגשים הרחוב ה-76 ושדרות קווינס, דווקא זו הסמוכה לתחנת הרכבת התחתית – המכונה משום מה תחנת השדרה ה- 75- הופכת לחביבה עלי מכולן. ראשית משום שזו הפינה בה ממוקם – לטעמי – המרכול עליו מדבר באופן חיובי כל כך "חמישים אחוזים" קשישא, ובעיקר משום שדווקא כאן בוחר גם יהודי משופשף היטב בשם מויש "כלב חם" למקם את דוכן הנקניקיות הנייד שלו, ומעמדה זו אני מסוגל לעקוב היטב אחר הנכנסים והיוצאים מהמרכול "שלנו" ולחשב את המסחר במזומנים המתנהל שם.

כאן, במזללה הניידת, יכול כל בר-ביי-רב למלא את קיבתו המורעבת בנקניקייה עסיסית נתונה בלחמניה רכה וטריה שופעת חרדל חריף ובצל מטוגן כראוי. הכינוי "כלב חם" מוענק למויש דנן בגלל צבען וצורתן של הנקניקיות בהן הוא מאביס את הפוקדים את דוכנו. מויש, מתגלה כטיפוס חברותי ונעים הליכות כלפי הבריות ובמיוחד לברנשים כמוני המגיעים לביקור מארץ הקודש. שהרי אלה הישראליים – או 'סברס' כפי שהוא מכנה במבטא עגלגל ועילג – משולים בעיניו כשגריריו של היושב במרומים המעוניין באמת ובתמים לדרוש בשלומו של מויש ולוודא שהכל מתנהל אצלו לשביעות רצונו.

התנועה הערה של הברנשים והחתיכות המגיחים מפתח תחנת התחתית בתוספת אלה המעדיפים להלך על פני המדרכה ולא תחתיה, מביאים אותי אל המסקנה המתבקשת שזהו אכן מקום מבטיח וראוי בהחלט לשהות ארוכת טווח שלי, של אשת חיקי הנצחית ואפילו להגשמת מאוויו של שמעון "חמישים אחוזים". למעשה, נראה לי מפגש הרחוב ה-76 ושדרות קווינס כמקום שוקק, נעים, מסביר פנים ונוח לבריות שחוצים את מדרכותיו ללא חשש ופחד מפני מטחי עופרת חמה.

"סברס", כך פונה אלי "כלב חם" כאשר אני מתייצב בצהרי היום בסמוך לדוכנו, "נהיר לי שאינך פוקד את מדרכות קווינס וה-76 סתם כך. אני גם מוכן להניח הימור הגון על כך שברצונך להגשים כאן חלום גדול ובתוך החלום הזה ודאי מצוי גם כסף רב. כל ספסר הימורים חד עין היה מציע יחס של תשע לשלוש לפתי שמוכן להניח את כספו על כך שאתה לוטש עיניים למרכול הפינתי."

"אינני יודע אם אכן כך קורה ומתי", ממשיך מויש בהרצאתו, "אולם דבר אחד ברור לי כמו השמש הניצבת כעת מעלינו ומבשלת היטב את פדחתנו. אין לי ספק שאתה חוזר במוקדם או במאוחר לישראל ואני רוצה לבקש ממך לעשות בעבורי מעשה בארץ הקודש".
"מויש", אני עונה ליהודי החביב "זהו יום המזל שלך שהרי מחר אני חוזר לישראל וכמובן שאני שמח למלא את מבוקשך".

"ובכן סברס", מחייך אלי מויש, "כפי שעיניך רואות אינני צעיר במיוחד. למעשה שנותי הטובות נמצאות רחוק=רחוק מאחורי ואם אני מעיף מבט לאותם ימים בהם אני צעיר ורענן אין שום סיכוי שאני רואה אותם גם לא עם משקפת הצופה לטווחים ארוכים באמת ובתמים. למרות שאני חולם כבר שנים לבקר בארץ הקודש, אינני עוזב את הפינה הזו למעט שבתות וימי חג של הגויים שמא מאן דהוא רואה בהעדרי ככתב ויתור על הנחלה וכמתן רשות מפורשת ואולי אפילו הזמנה לתפוס עליה חזקה לטובת מיזם נקניקיות אחר.

כפי שודאי רואות עיניך, ה'נקניקייה' הזו פעילה ומשגשגת והרי היא נחשבת בעיני רבים מהברנשים והדרדקים השורצים כאן כמכרה זהב. אי לכך, אינני מתפלא כלל אם כמה מהם זוממים לראות את שמי מתנוסס על גבי מודעת שחור לבן ואת יתר הפרטים בדבר יום הגעתי לעולם ויום פרדתי ממנו חקוקים על מצבת אבן.

אינני בנוי עוד למסעות ארוכים ולמעשה קיים בליבי חשש כבד ביותר שאינני זוכה להגשים את חלומי העתיק לבוא ולבקר בארץ הקודש ולכן ברצוני לבקש ממך טובה. ביום בו אני מתפגר ומשיב את נשמתי לבורא עולם, אני רוצה שתינטע עץ על שמי כדי שיכה שורשים בארץ ישראל כאילו זה אני בכבודי ובעצמי. זו כל בקשתי ואני סמוך ובטוח שכך אתה עושה למעני".

"מויש", אני מפזם בקול רועד, "השמש זורחת, השמים כחולים, העיר מחייכת ועל כן אינני מבין מדוע אתה נוטה לראות שחורות בדבר הגשמת חלומך בכוחותיך שלך. אולם, בקשתך נוגעת לליבי עד מאד ואני מבטיח לך נאמנה שאני ממלא אותה במלוא הכבוד וההדר, רק דבר אחד אינו ברור לי די הצורך," אני ממשיך ומצהיר באוזני "כלב חם", "איך לכל הרוחות אני יודע אל נכון שאתה אכן מת לחלוטין ומתוקף כך מחזיר לבורא את נשמתך?"

"סברס, אתה יכול להיות רגוע בעניין," מחייך אלי מויש, "כשהיום הזה מגיע אתה הראשון לדע…." אינני יודע איזה רעש אוזני קולטות קודם, את קול החבטה של מויש כשהוא מתמוטט וצונח על המדרכה או את מטח כדורי העופרת המוכר היטב לכל נתנייתי מצוי. כך או אחרת, לפני שאני מספיק להפנות את מלוא החרטום לכיוונו של מויש המכורבל ומכונס לו בתוך עצמו על המדרכה, קופצת לה מתוך המרכול עליו אני שם את עיני בשליחותו של שמעון "חמישים אחוזים" חבורה עליזה ביותר של תרנגולים צעירים עם משכנעים בידיהם כשהם משגרים עופרת לכל כיוון אפשרי וזה כולל גם את הכיוון בו נמצא מויש "כלב חם" וה"נקניקייה" שלו.

כדור העופרת שמפלח את חזהו של מויש איננו אלא הזמנה למסיבה הספונטנית שמארגנים אותם צעירים, אם כי מויש כבר קצת זקן למסיבות מסוג זה. ברקע כבר נשמעות יבבותיהם של ניידות הכחולים ובצמוד להם חרטום אל חרטום האמבולנסים של עורבי הרפואה ואוספי הפגרים, כאשר מאחור מתנשפת במאמץ רב הכבאית האדומה שמנסה בכל כוחה לאיים על הזכייה בתחרות המירוצים שמתארגנת לה כך סתם באופן ספונטני לאור יום.

כמו שהדברים נראים לי, מתפתחת לה ממש בלב שדרות קווינס פינת הרחוב ה-76 מסיבה הגונה עם המון תאורה, תפאורה ומשתתפים רבים. חבורת הדרדקים אינה מתכוונת ככל הנראה להמתין ולראות מי מנצח במירוץ – הכחולים, האדומים או הכבאים – ועל כן הם משגרים מטח כדורי עופרת חגיגי, חם וצפוף ביותר לכיוון ממנו אלה באים, ומיד מתנדפים להם בקול חריקת צמיגים במעלה הרחוב, משאירים מאחור את מויש כשהוא קצת מנוקב ואפילו מדמם פה ושם.

"מויש", אני גוחן אליו, אולם הוא רק מחייך אלי חיוך רחב מלוא הלקקן ומסמן לי בידו להתקרב. "סברס," מצהיר בפני מויש בקול חלש וגווע, "כפי שהבטחתי לך אתה הראשון לדעת. אבל בטרם לכתי לבלי שוב חשוב לי להסביר מדוע אני מבקש שתינטע עץ על שמי. כפי שעיניך רואות לא הכל כאן דבש. בעוד אתה משוכנע שפינה זו הינה חלקת גן העדן, מתחוור לך לפתע שמתקיימות כאן מעת לעת הילולות ומסיבות הנהוגות דווקא בגיהינום. העץ שאני מבקש ממך לנטוע לאחר לכתי מסמל בעיני יותר מכל את הקבוע. הוא אינו זז ממקום נטיעתו וגם אינו חולם על מעבר למקומות מרעה טובים יותר. הוא יונק את כל הטוב שמעניקה לו האדמה, מתחזק ומפתח גמישות כדי לעמוד ברוחות, בסופות וברעמים. וכשאלה חולפים, שוב הוא מרים את ראשו ומצמיח עלים חדשים. השורשים שלך לא נמצאים כאן. הישאר במקום ממנו אתה בא, גם אם מידי פעם הסערות קשות, הן חולפות ואתה מצמיח לך צ'יק-צ'ק ענפים חדשים. אני עוזב אותך כעת ויוצא למסע ארוך, אבל דע לך שברגע בו מזדמנת לי פגישתי הראשונה עם היושב במרומים אני מבקש ממנו ואולי אפילו דורש במפגיע שיוודא שאתה אכן מגיע הנה רק כתייר ולא יותר מזה".

"מויש", אני מנער אותו, "מויש, עורבי הרפואה מגיעים תוך שניות ספורות, חכה רגע…." אולם מויש כבר ממהר לו לדרכו האחרונה כשהוא מותיר סביבו טבעת גדולה של עוברים ושבים, כתם דם טרי ועגלת נקניקיות עם לחמניות חמות, חרדל ובצל מטוגן. * * *
"נו" מתעקש שמעון "חמישים אחוזים" לראות רק את מספרי הלקוחות שפוקדים את המרכול שיושב לו בפאת הרחוב ה-76 עם שדרות קווינס ולהתרשם מגודל שקיות הקניות שהם נושאים בעודם מזדחלים החוצה למכוניותיהם, "איך? כמו שאני מבטיח לך, אהה? מזומנים נשפכים שם…". "אמת ויציב," אני משיב בעודי נועץ את עץ הברוש בגומת הנטיעה שאני חופר, "מזומנים נשפכים שם ללא כל צל ספק… וגם דם, ועד כמה שזכור לי דם לא מופיע באף אחד מהחלומות שלי על אחת כמה וכמה לא דמי שלי. ועכשיו, אם אתה רוצה לרכוש לעצמך חינם אין כסף כרטיס פתוח לגן העדן תקע את השלט הזה ליד העץ שאני שותל:"
עץ זה ניטע על ידי מי שהגשים את חלומו של אחר.